אפרת מזרחי – הסיפור שלי בקר”ב

הסיפור שלי עם קר”ב התחיל לפני כ 11- שנים, כשבמקביל לעבודתי כמורה לצרפתית בתיכון

חדש ת”א, וגימנסיה הרצליה בהמשך, שימשתי גם כמדריכה למחשבים בבי”ס התחייה, בת ים,

במסגרת שילוב המחשב בהוראה למידה, תוכנית הבית של קר”ב – ה’אמא’ של תוכנית שי.ט.ה

העכשווית. מאז ומתמיד המחשב היווה עבורי כלי מעצים שעזר לי לבטא את עצמי טוב יותר,

החיבור שלי למחשב חיזק את הצד היצירתי אצלי וזה המסר שרציתי להעביר הלאה, לתלמידי

ולקולגות, איתן חלקתי ללא תנאי את הניסיון והידע שצברתי עם השנים. אני אוהבת לעסוק

בשילוב יצירתי של הטכנולוגיה בהוראה/ למידה ואני מוצאת בזה אין סוף אפשרויות להתפתח

ולהוביל לשינויים וחידושים.

ב 6- השנים האחרונות עבדתי בבי”ס בשרון ועסקתי אך ורק בתחום הזה, עזבתי כל פעילות

הוראתית אחרת.

לצערי, כמדריכת קרב הרגשתי על בשרי את עמדת הנחיתות שלנו, המדריכים, ביחס לעובדי

הוראה אחרים. אנחנו בעמדת נחיתות אפילו ביחס לעובדי משרד החינוך המתלוננים על תנאיהם.

אם רציתי אי פעם להרגיש תחושת גאוות יחידה ושייכות לגוף שיש מה להתגאות בו, הרי שתנאי

ההעסקה המבזים לא ממש עודדו אותי לכך… בלשון המעטה. התביישתי כשחברים שלי כינו את

מקום עבודתי במילים כמו ‘שוק עבדים’ ולא בכדי:

אין תשלום על 2 חודשים )ולפעמים 3( של ‘החופש הגדול’ – אז חותמים אבטלה…

אין תשלום על חגי תשרי וחנוכה )בפסח: תשלום על שבוע בלבד, כשבעצם חופשת

הפסח נמשכת שבועיים וחצי. וגם זה מהווה חידוש של השנים האחרונות(

אין מתנות ראויות לחגים, בונוס… כלום

והכי גרוע – אין הרגשת בטחון כלכלי, צורך אנושי בסיסי של כל עובד. אפשר להעיף

מדריך בלי כל בעיה. ותיק, מנוסה וחרוץ ככל שיהיה.

אבל כל זה כנראה ראוי ובסדר כי הרי הסכמתי לכל התנאים הללו כשחתמתי על חוזה ההעסקה

שלי… אפשר לומר להגנתי שעשיתי זאת קצת מחוסר ברירה, כי רציתי לעשות דברים שאני אוהבת

- התפשרתי על תנאי העסקתי.

אחרי 6 שנים של עבודה והשקעה בבי”ס הייתי אסירת תודה על כל הדברים הנפלאים שזכיתי

ללוות. 6 שנים בהן השתתפתי במיזמים רבים ותרמתי לאין לספור טקסים בית-סיפריים, הרגשתי

אמנם חשובה במערכת אבל תמיד הייתי מודעת לשברירות מעמדי. ראיה לכך שעלתה מחלוקת

ביני לבין רכזת המחשבים, הנמצאת כמובן בעמדת מפתח בכירה בביה”ס, בתום השנה ה 6-

בביה”ס ‘העזיבו’ אותי בקלות יתרה, תירוצים וסיבות לא חסרו. הכי קל היה פשוט להעיף אותי

ולהביא מדריכה אחרת.

אני מרגישה שכמדריכה לשילוב טכנולוגית התקשוב בהוראה יש לי עוד הרבה מה להעניק,

לפתח, להתפתח ולתרום. אבל כנראה שאעשה זאת במסגרת אחרת. בטוחה קצת יותר… משרד

החינוך.

אפרת מזרחי